<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' לולב — אתרוג</h1>
<h2>דף לה.</h2>
ת"ר פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה איזה זה אתרוג בן עזאי אומר אל תיקרי הדר אלא הדר באילנו משנה לשנה ד"א א"ת הדר אלא הדור איזה אילן הגדל על המים זה אתרוג. אתרוג הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול ונוסחא דגרסינן בה משום מצוה הבאה בעבירה ליתא דהא אוקימנא באשרה דמשה דומיא דעיר הנדחת. ועוד הא לית בה היתר אכילה (ודמן) [ודין] ממון ול"ג ליה בנוסחא דידן אתרוג של ע"ג לא יטול ואם נטל יצא כלולב (בדף ל"א:).
<h2>דף לה:</h2>
עלתה חזזית על רובו נטלה פיטמתו נקלף ניקב חסר כ"ש פסול עלתה חזזית על מיעוטו ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כ"ש כשר. ול"ג במתניתן ניסדק אלא נקלף ניקב חסר, וניקב סמוך לחסר כ"ש, וסוגיא דגמרא מפרש ניקב בתר נקלף עלתה חזזית על מיעוטו כשר. אר"ח דבר זה רבינו הגדול אמרו והמקום יהא בעזרו ל"ש אלא במקום א' אבל בב' וג' מקומות הו"ל כמנומר ופסול מכלל דרובו אפי' במקום א' פסול. אמר רבא ובחוטמו אפי' משהו פסול. ירושלמי (פ"ג ה"ו) תמן אמרין ורובו מצד א' חוטמו כרובו לפסול וכתב אבן גיאות אלמא (לא) רובו ומעוטו מצד א' ולא (מצדי צדדו) [מכל צדדיו]. ניטלה פיטמתו תני ר' יצחק ניטלה בוכנתו ל"ש במשנה פיטמתו אלא בוכנתו כל שניטל עוקצו עם בוכנו שבתוך האיסותא אעפ"י שאינו חסר מגופו פסול. אבל ניטל עוקצו מה שנראה מבחוץ במקום שתלוי באילן ולא ניטל העץ שבתוך האיסותא כשר כדקתני במתני' ניטל עוקצו כשר וכן ניטלה פיטמתו כשר וזהו שושנתא העומד למעלה מחוטמו. (ואו') [ואיכא] למימר דר' יצחק ניטלה פיטמתו היינו השושנתא פסול ונמצא בקצת האתרוגים. ירו' ניטלה פיטמתו תמן אמרין שושנתא לשון פיטמו של רימון ור' יצחק חקילא אמר פוקא והיה בוכנתו ואית דמפרשי פיטמתו חוטמו של אתרוג ואעפ"י שבשאר האתרוג כשר עד כאיסר בחוטמו חסר כ"ש פסול. א"ר אבא האי אתרוגא דאיגלד כאהינא סומקא כשר והאנן ניקלף תנן. ל"ק כאן בכולה כאן במקצתה. אית דאמרו בכולה כשר במקצתה פסול מפני שהוא כמנומר ורבוותא אמרי במקצתה דהדרא ברי כשר ובכולה פסול כגלודה דבהמה דאמרי' (חולין נ"ה:) כל העור מציל בגלודה ומסתברא ניקלף הקליפה העליונה כדאמרינן בשבת (ק"ח:) אלמלא קליפתן העליונה אינן יוצאין מבני מעיהן לעולם וכשאתרוג נגמר (מבושל) [ומבושל] כ"צ נכרת הקליפה ואם ניקלף כולו ואין חסר מגוף הפירי כדי פסולו כשר ובתשובה האי אתרוגא דאיגלד כאהינא סומקא ולא שמענו. והיכא דנטלה פטמתו ביום ראשון פסול מכאן ואילך כשר ניקב חסר כ"ש [ביום ראשון] פסול מכאן ואילך כשר.
<h2>דף לו.</h2>
ניקב כ"ש פסול, תני עולא בר חיננא ניקב במפולש במשהו, ניקב שאינו מפולש בכאיסר. פירש"י אניקב ולא חסר כ"ש קאי ואם ניקב מפולש משני צדדין כגון שנעץ בו מחט אעפ"י שלא חסר כ"ש פסול שאינו מפולש בכאיסר כגון שנעץ בו יתד ולא חסר אבל אם חסר כלום פסול וקשה לי אי (אנקיב) [הכי אניקב] ולא חסר כ"ש הול"ל, ומסתברא על חסר כ"ש הוא קאי ואם ניקב מפולש חסר כ"ש פסול ונקב שאינו מפולש [בכאיסר, אבל] במחט ולא חסר בו כ"ש כשר כדקתני סיפא. וכ' בעל הלכות כמה שיעור איסר כדינרי זוטרתא וזה השיעור אינו מדוקדק. ונולדו באתרוג סימני טריפה כגון ריאה שנשפכה כקיתון אע"ג דלא קיימו סימפונא דאתרוג כשרין ותניא אתרוג סרוח. תפוח. שלוק. כבוש. מבושל. כושי. לבן. או מנומר פסול. אתרוג כדור פסול וי"א אף התיום אתרוג הבוסר כשר ואוקימנא תפוח סרוח אידי ואידי מבחוץ הא דאתפח ואח"כ סרח הא דסרח ואח"כ תפח אבל תפוח מבחוץ וסרוח מבפנים [כשר] ובתשובה תפוח סרוח קרובין זה לזה כשמבקש להיות תופחת מתפחת ואח"כ נסרחת ונעשה לה (רוח) [ריח] רע והיינו דקאמר ל"ק הא דתפח ולא אסרח הא דאסרח ולא תפח וזו הנוסחא עיקר. אתרוג הכושי פסול והתניא כשר ל"ק הא לן והא להו וי"מ בני בבל שרגילים שחורים הבאים מארץ כושי (שלקה) כשר דמינא דאתרוג הוא דומה לכושי שהוא אדום ודומה לשחור פסול שלקה, בני א"י אפילו כושי (כשר) [פסול] וי"מ אנן דלא רגילין בכושי פסול אינהו כלומר בני בבל דבארץ כוש קיימו ורגילין בכושי ולא רגילו באחרינא כושי כשר ולא איתבריר שפיר ולחומרא.
<h2>דף לו:</h2>
גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול אמר רבא ל"ש אלא ברי' אחרת אבל כברייתו כשר ואע"ג דעבדיה דפי דפי אתמר אתרוג שנקבוהו עכברים [וכו' א"ד] אמר רב (אין) זה הדר וכשר דהא ר"ח מטביל בי' ונפיק ול"ק מתני' ניקב וחסר כ"ש שהוא פסול ל"ק הא ביו"ט ראשון הא ביו"ט שני ומסתברא לן כיון דקי"ל כרב (אשי) [ור"ח] דמטביל ביה ונפיק אע"ג דס"ל לכולי יומא אתקצאי (מ"ו:) דווקא לברכה אקצייה הלכך כ"ז שנשתייר מן האתרוג כדי לברך יכול לאכול ממנו כל ו'. שיעור אתרוג קטן רמ"א כאגוז רי"א כביצה. והלכה כר"י. ובגדול ב' בידו א' רי"א אפילו א' בשתי ידיו והלכה כר"י. ופירש"י (ל"א:) ורבוותא שיחזיק הלולב והאתרוג בידו אחת, י"מ ב' אתרוגים בידו א', וירושלמי מפרש אלו נאמר כפות נאות הלא לא נאמר אלא כפת זה בידו אחת וזה בידו א'.
<h2>דף מו:</h2>
א"ר יוחנן אתרוג בשביעי אסור בשמיני מותר סוכה אפי' בשמיני אסורה וקי"ל כוותיה והלכתא כרב דאמר המפריש ז' אתרוגים לז' ימים כ"א וא' יוצא בו ואוכלו למחר כו' ואע"ג דגבי סוכה אמרי' מיתב יתבינן התם משום דסוכה כל ז' דאורייתא אבל לולב דרבנן לא החמירו ליטול בלא ברכה ולדידן דאית לן תרי יומי אתרוג שמיני ספק שביעי אסור תשיעי ספק שמיני מותר כאביי. ירושלמי (פ"ד ה"ד) מיד תינוקת שומטין לולביהן ואוכלין אתרוגיהן לא אמרו אלא קטן הא גדול לא [לא] כן א"ר אבינא בשם רב אתרוג שנפסל ביו"ט ראשון מותר לאוכלו אמר ר' יוסי תמן הוא אינו ראוי לצאת בו אבל אחרים ראויין לצאת בו ברם הכא לא הוא ולא אחר והיכא דמיקלע שמיני בשבת דהוי תרי יומי שבת ויו"ט לא אסרינן ליה לתשיעי משום הכנה דרבה כי היכא דאמרינן ביצה שנולדה בזה אסורה בזה דביצה אתכון בשבת. אבל האי בע"ש איתכן וליכא למימר אין שבת (ביה"ש) מכין ליו"ט. וכבר פירשתי (וגבי) [גבי] ביצה (ליכא) [דליכא] למימר דאיתקצאי (ולא) [אלא] במחובר שאסור ביה"ש בכדי שיעשה כדאיתא התם.
